<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ג' שער ו'</h1>
<h2>דף יז:</h2>
אין מחזקינן בנכסי חרש שוטה וקטן ואכילת שדותיהן אינה ראיה, שאין יודעין למחות. וכן הם שהחזיקו בקרקע של אחרים אין אכילתם ראיה, שאין להם טענה כדי שתעמוד הקרקע בידן, אלא תחזור לבעלים. פי"ד דטוען כתבו הר"ם ז"ל. ולמעלה כתבתי דעת הרמב"ן ז"ל ודעתו של הרב ר' שלמה רבינו ז"ל בקטן המחזיק אם אכילתו אכילה.
ואמרינן בכתובות פרק האשה שנתארמלה, אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל, כגון שאכלה בפני הקטן שנה ואחר שהגדיל אכלה שתים וטען אתה מכרתה לי או נתתה לי אינו כלום עד שיאכל שלש שנים רצופות אחר שהגדיל. כן דעת הר"ם בפרק י"ד דטוען. והראב"ד ז"ל [סובר] דאפילו החזיק שלש שנים אחר שהגדיל, כיון שהחזקה לא היתה בחיי האב, לא החזיק כלל. וכן כתבה רבינו הרשב"א ז"ל שם.
